הייתי שם ביום הארור הזה, בתור נהג נגמש הייתי צמוד לנגמש שעבר תיקון אצל המחלקה הטכנית, בדיוק בשעה 12 הגיעה השיירה מהגדוד, מצאתי את עצמי בשטח בפתוח בין השיירה לבין הנגמש שלי, לא הספקתי למצוא מחסה, הדף הפנטום העיף אותי מטרים ספורים, המצרר התקרב אלי..עבר דרכי והמשיך, למרבה הפתעתי לא פגע בי, פניו הבעוטות של מפקד המחלקה הטכנית הסביר את מה שבדיוק עברתי, צעק לעברי לרוץ לשוחה, אבל המטח השני לא הגיע, מיידית התחלנו בפינוי הפצועים, פתיתי את דלת הנגמש בחצי גובה יכולתי לקחת 4 אלונקות כל סיבוב, אחרי פינוי הפצועים עברנו לפינוי הגופות, לא לפני שהיינו עדים למחזות אימים שננטעו בזכרוני לכל אורך חיי, הרופאים ניסו לעשות כמיטב יכולתם מידי פעם גם ניסינו לעזור להם, כעבור דקות ארוכות המוקום היה הומה מאדם, אליקופטרים וקודקודים, ואיך שהכל הסתיים מתאתי את עצמי לבד בשטח, למזלי הסמגד עבר באיזור לבדו, לא בין איך נשארתי לבד בשטח 0גם אני לא הבנתי) כנראה ההלם שיחק תפקיד מכריע פה, מידית שלח את המ"פ פיני אליי, לקחנו את הנגמש והצטרפנו לגדוד, לא לפני ששני מיגים סורים עלו מולנו והטילט שתיי פצצות ענקיות, למזלנו חיל האוויר היה מיד על עקבותיהם, ושני מצנחים סורים נפלטו באופק הלא רחוקץ

א ק